ניסיון של המשטרה הצבאית לעצור בחור חרדי המוגדר עריק הסתיים בהתפרעות המונית, ובצה"ל הודו שהחליטו לוותר על המעצר במקום. הפרשה חושפת פער שרבים לא מכירים: בין ההליך הפלילי שמחכה לעריק לבין מה שקורה בפועל כשמנסים לממש אותו.
מאת עו"ד אבינועם צדק ·
על מה מדובר: המעצר נכשל: המוני חרדים התפרעו במודיעין וצרו על חיילים - והעריק חגג ברחוב (ynet)
לפי הדיווח, כוח של המשטרה הצבאית הגיע בלילה למודיעין-מכבים-רעות כדי לעצור בחור חרדי המוגדר עריק מצה"ל. בתוך זמן קצר הוזעקו למקום, ככל הנראה דרך מוקד התרעה פנים-קהילתי, מאות מפגינים מהעיר השכנה מודיעין עילית. ההמונים פרצו לבניין שבו התגורר העריק והתעמתו עם השוטרים הצבאיים, עד שהכוח עזב את המקום מבלי לעצור אותו. בסיום האירוע יצא העריק לרחוב כשהוא מונף על גג רכב במעמד שתואר כ"חגיגה".
דובר צה"ל אישר שהוחלט שלא לעצור את העריק באותו הלילה בשל ההתפרעות, ובמקום זאת יישלח אליו זימון להתייצב בעצמו ולהסדיר את ענייניו מול הצבא, במקום מעצר מיידי בשטח. בצה"ל מסרו כי "פעילות האכיפה נגד עריקים ומשתמטים תימשך באופן שוויוני ובהתאם לסמכות", ולפי הדיווחים גם הודו כי בתקופה האחרונה כמעט שלא בוצעו מעצרים יזומים של עריקים. בעקבות האירוע ציינה היועצת המשפטית לצבא כי יש לחזור בהקדם לפעילות אכיפה יזומה מול עריקים ומשתמטים.
חוק השיפוט הצבאי מבחין בין נפקדות, היעדרות מהיחידה ללא רשות, לבין עריקה, היעדרות ממושכת שמעבר לפרק זמן מסוים (כ-21 ימים רצופים) שבה הטיפול עובר מהיחידה למשטרה הצבאית וליחידת העריקים והנפקדים. ברגע שחייל מוגדר עריק, יש למשטרה הצבאית סמכות לעצור אותו מכוח חוק השיפוט הצבאי, לרבות שימוש בכוח סביר לצורך ביצוע המעצר, בדיוק כפי שהיה אמור לקרות במודיעין.
מה שהאירוע הזה ממחיש הוא שלצד הסמכות הפורמלית יש גם מימד מעשי: כשביצוע מעצר נתקל בהפרעה פיזית מאורגנת, הכוח בשטח צריך לשקול שיקולי ביטחון וסדר ציבורי, ולעיתים הפתרון המעשי הוא לא מעצר באותו הרגע אלא המשך ההליך בדרך אחרת: זימון רשמי שמחייב את העריק להתייצב בכוחות עצמו, למשל בבקו"ם או ביחידה, ולעמוד שם מול ההליך שכבר פתוח נגדו. חשוב להבין שזה לא ביטול של העבירה או של האחריות הפלילית; זה רק דחייה של שלב אחד בהליך. ההיעדרות עצמה, והנסיבות שבהן טופלה, ימשיכו ללוות את התיק גם אחרי שהסערה הציבורית שוככת.
מעצר שלא בוצע הלילה לא מבטל את ההיעדרות; הוא רק דוחה את השאלה איך ומתי היא תסתיים.
משפחות רבות, ובפרט במגזר החרדי, שומעות על אירועים כאלה וחושבות שהם מראים שאפשר "לחכות שזה יעבור". זו טעות מסוכנת. גם כשמעצר ספציפי לא יוצא לפועל, ההיעדרות הבלתי מוסברת ממשיכה לצבור ימים, והיא זו שתיבחן בסופו של דבר, מול ועדה או בהליך משמעתי-פלילי, כשהעריק בכל זאת יגיע להסדיר את מעמדו. ככל שהציבוריות סביב המקרה גוברת, כך גם גדל הסיכוי שהטיפול הבא יהיה תקיף יותר ולא פחות.
מי שמקבל זימון להתייצבות עצמית אחרי תקופת היעדרות, או שבן משפחתו הוגדר עריק או נפקד, לא צריך להתמודד עם זה לבד ולא כדאי להתעלם מהזימון מתוך תקווה שהעניין "יישכח". ההבדל בין היעדרות שמסתיימת בשחרור מהצבא עם רישום פלילי, לבין כזו שמוסדרת בלי הליך פלילי, נקבע בדרך כלל בדרך שבה מתייצבים: מתי, איך, ועם איזה ייעוץ משפטי מראש.
לקריאה נוספת: נפקדות ועריקות · כל הפרשנויות